סיכום ודיון בדילמות
מתוך החקר שביצעתי ניתן לראות כי בשנים האחרונות הגיעו למצעדי המוזיקה בעיקר זמרים שהתפרסמו דרך המדיה החברתית בלי קשר למקום מגורם או המוצא שלהם, אשכנזים או מזרחיים, פריפריה או מרכז… גיליתי שהדרך הקלה ביותר לקבל חשיפה בימינו היא דרך הרשתות החברתיות. לעומת זאת בשנות התשעים, לפני שהרשתות תפסו חלק גדול ומשמעותי מאוד בחיים של כולנו, רוב הזמרים שהגיעו למצעדי המוזיקה היו כאלה שהתגוררו במרכז הארץ, היו להם קשרים עם משפיענים בתחנות הרדיו השונות, השתתפו בתכניות מוזיקה שונות וכו'. בנוסף, ניתן לראות שלמוצא של כל זמר הייתה השפעה כלשהי על הקריירה ועל ההצלחה להגיע למצעדים אלה, רוב הזמרים שהגיעו למצעדים היו ממוצא אשכנזי אך לא כולם.
כדי לבצע את החקר בחרתי במספר שאלות מסרק שיוכלו לעזר להוכיח את הטענה שלי:
השאלה הראשונה שלפיה חקרמקום המגורים של הזמר על מנת לבדוק האם יש משמעות והשפעה על דרך הפריצה שלך אם אתה גר בפריפריה או במרכז. גליתי כי פעם למקום המגורים שלך הייתה השפעה רבה על הפריצה שלך בארץ, זמר שגר בפריפריה היה צריך לעבור קשה יותר מזמר שגר במרכז. כאשר אתה במרכז יש לך המון הזדמנויות, דרכים וגופים שיעזרו לך להתפרסם במהירות ובקלות יותר ולעומת זאת, כאשר אתה גר בפריפריה מגוון ההזדמנויות שהציעו לך היה קטן יותר, כנראה שאם תרצה לפרוץ בתחום ולהתפרסם תצטרך לנסוע לתל אביב ולהוכיח את עצמך או שיהיו לך קשרים עם גורמים ברדיו או במועדונים שיוכלו לעזור לך להגיע לכמה שיותר אנשים. וגם זה, רק אם יראו בך משהו מיוחד ששוה לעבוד בשבילו. כיום, בזכות הרשתות והמדיה החברתית ניתן להתפרסם ולפרוץ מכל מקום בארץ, מרכז פריפריה, תל אביב או נהריה.. במצעדי המוזיקה של השנים האחרנות ניתן לראות שרוב הזמרים שהגיעו לשם לא בהכרח גרו בתל אביב והיו מקושרים לגורמים כאלה ואחרים. אתה רוצה להתפרסם, אתה "מעלה" את השיר שלך ליוטיוב, יוצר ריקוד נחמד לקטע ממנו ומפרסם בטיקטוק ו"בקלות" הגעת להמון אנשים. כמובן שהכל ביחס למה שהיה פעם.
שאלה נוספת שבעזתה חקרתי את הנושא הייתה המוצא של הזמרים שהגיעו למצדעים בשנים החארונות ופעם על מנת לראות האם טיפחו אג'נדה מסויימת, למשל, טיפחו את האשכנזים וכך הספרדים קופחו. גיליתי שבשנים האחרונות מגוון העדות היה רחב יותר מפעם. גם פעם היו מזרחים שהגיעו למצעדים הללו, אך הרוב הגדול היו אשכנזים. ידוע לנו שפעם הפערים בין האשכנזים למזרחיים היו מורגשים בהמון חומים כמו כלכלה, תעסוקה ומגורים. כך גם במוזיקה, נראה "שהעריכו" יותר זמרים ממוצא אשכנזי לעומת זמרים ממוצא מזרחי/ ספרדי. כיום החברה עברה תהליך שהוביל לכמעט שוויון בין המוצאים. המון זמרים מוכרים היום שהגיעו למצעדי המוזיקה של השנים האחרונות הם ממוצא מזרחי והמון גם ממוצא אשכנזי. כיום כבר פחות שומעים שאנשים מאזינים לזמרים רק על פי המוצא שלהם, הראייה היא רחבה יותר מרק עדה או מאיפה הגעת.
השאלה השלישית שבעזרתה ביצעתי את החקר היא אולי השאלה שמחברת בין השאלות הראשונות, איך הזמר התפרסם? בחרתי בשאלה מפני שחשוב לבדוק כיצד אותו זמר התפרסם, באיזו דרך, האם היו לו קשרים, איפה הוא גר באותה תקופה, והאם הייתה חשיבות למקום ממנו הוא הגיע. כך אראה מה הייתה הדרך הקלה ביותר לקבל חשיפה באותה תקופה ומה ההבדל בין דרך הפריצה בתקופה ההיא לדרך הפריצה בתקופה שלנו. מתוך החקר ניתן לראות שרוב הזמרים שהתפרסו בשנים האחרונות התפרסמו דרך הרשתות החברתיות כמו טיקטוק, אינסטגרם או יוטיוב, הדרך הקלה והמהירה ביותר בימינו.. הרשתות והתקשורת הן חלק כל כך גדול בחיי היומיום שלנו, הכל נגיש וזמין לנו מכל מקום ובכל זמן. דרך הפרסום והחשיפה התקצר משמעותית מאז עידן הרשתות החברתיות. ברור שגם כדי להצליח ברשתות צריך להביא משהו מיוחד, מעניין, או במילים אחרות "טרנדי". כי זה מה שכולנו מחפשים כיום. כשהתחלתי את המחקר שלי ידעתי שיהיה הבדל בין דרכי החשיפה של פעם לשל היום אך לא חשבתי שההבדל יהיה ככה גדול ומובהק. פעם, כדי לקבל חשיפה היית צריך לעבוד קשה מאוד, להכיר מישהו ברדיו שיסכים להשמיע את השיר שלך או לשרת בלהקה צבאית שהייתה כמעט כמו תכנית ראליטי של היום. בימינו, לא נראה יותר אנשים שהתפרסמו בדרך הישנה, הקשה. לא נראה אנשים שהיו הזמרי ליווי של, שעשו דרך ארוכה עד שמישהו מהרדיו הסכים לתת להם הזדמנות, שיעברו למרכז רק כדי להתפרסם כי הכל אפשר לעשות מאיפה שאתה גר, עם השיווק, העריכה והצילום הנכון שימשוך את העיניים. אך עדיין, גם בתקופה המתקדמת שלנו היום, אם כבר קיבלת את החשיפה שלך דרך הרשתות ואתה גר בפריפריה כנראה שתצטרך לנסוע המון למרכז כדי למנף את החשיפה הראשונית בקיבלת שעליה אנו מדברים או שהנסיעות "ישברו" אותך ותעבור לגור במרכז הארץ. ככה זה שרוב תחנות הרדיו נמצאות בערים המרכזיות, שאולפני החדשות והבידור נמצאים במרכז ושהסוכנים הטובים ביותר לא מגיעים לפריפרייה.
אוריינות אזרחית
הפערים בין המרכז לפריפרייה קיימים כבר לא מעט זמן ואנו מרגישים בהם בתחומים שונים כמו בריאות, כלכלה, תרבות, תחבורה, תעסוקה ועוד. נראה שלא קיים שוויון הזדמנויות בין אנשי המרכז לפריפריה והגיע הזמן לשנות את זה. הפערים האלה משפיעים על כולנו ובעיקר על תושביי הפריפריה שאיכות החיים שלהם נמוכה יותר משל תושבי מרכז הארץ. לדוגמא בתחום הבריאות - תוחלת החיים במרכז טובה יותר מבפריפרייה. נתונים מראים כי אדם שחי במרכז יחייה כשנתיים יותר מאדם שחי בפריפריה. במרכז יש יותר היענות בתחום הרפואה, אם זה בדיקות, רופאים וניתוחים ואדם המתגורר בפריפריה צריך לחכות המון זמן לבדיקה אצל רופא ועד שהוא יקבל תור הוא יהיה בתאריך רחוק וכנראה יצטרך לנסוע לחיפה שהיא כבר לא הכי קרובה. תחום נוסף שבו אנו רואים את הפערים האלה הוא תחום התעסוקה - במרכז מגוון העבודות וההזדמנויות הכלכליות רחב הרבה יותר ממגוון ההזדמנויות בפריפריה. לאדם שחי במרכז יש מגוון מקומות עבודה רחב מאוד, המון תחומים, המון אפשרויות ואין מצב שלא תצליח למצוא שם עבודה. לעומת זאת, לאדם שחי בפריפריה יש מגוון עבודות מצומצם הרבה יותר. אין המון מקומות עבודה ולכן לא הרבה אנשים מצליחים למצוא עבודה בפריפריה. עד שאתה כבר מוצא עבודה אתה צריך להחזיק אותה בשתי הידיים ולשמור עליה כי אחרת יהיה קשה למצוא עבודה אחרת.
אוריינות תקשורתית
לאחר שהבנו כמה הפערים הללו משפיעים עלינו בחיי היומיום וכמה חשוב להוביל שינוי בנושא, הבנו גם שלתקשורת יש חלק גדול בשינוי הזה. כדי לצמצם את הפערים האלה צריך לעשות משהו אקטיבי. תפקידה של התקשורת הוא להציף את הפערים האלה ולהעלות את הנושא לסדר היום הציבורי. התקשורת היא גוף גדול שתפקידו להעלות לסדר היום הציבורי שלנו נושאים חשובים המשפיעים על חיי היומיום של כל אחד מאיתנו ולהוביל לשינוי. צמצום הפערים בין המרכז לפריפריה חשוב לחברה הישראלית כדי להגיע לשוויון זכויות והזדמנויות ללא הבדל של מקום מגורים. בשנים האחרונות השינוי החל, במיוחד בזכות תקופת הקורונה. למשל בתחום התעסוקה, אנשים שחיו במרכז, נאלצו בתקופת הקורונה לעבוד מהבית ובעקבות זאת הבינו שהם יכולים לעבוד מהבית גם מהפריפריה בלי לגור במרכז ולשלם שכר דירה גבוה מאוד, דבר זה גרם להמון אנשים במרכז לעבור לפריפריה ולהמשיך בעבותם אך בדרך מקוונת. תפקיד התקשורת לקחת את הנושא בידיים ולסייע בצמצום הפערים האלה, להוביל לשוויון ולגרום לאזרחים וגם לגורמים הגבוהים להבין את הנזק של הפערים האלה ואת החשיבות של צמצומם.
דיון בדילמות הנובעות מהחקר
על פניו ברור שצריך לצמצם את הפערים בין המרכז לפריפריה ולתת לאזרחי המדינה שוויון הזדמנויות בלי קשר לאיפה אתה גר ונראה שזה הדבר הנכון לעשות אך האם זה באמת שווה להגמוניה שנמצאת בתל אביב? (מרכז הארץ) ומכאן עולה הדילמה הבאה:
האם שווה לשלטון לצמצם את הפערים בין ההגמוניה של המרכז לבין הפריפריה או לשמר את הכוח וההגמוניה של המרכז?
לדילמה הזו יש שני צדדים אחד של ההגמוניה במרכז והשני של תושבי בפריפריה ולכל צד יש יתרונות וחסרונות.
נתחיל בצד של ההגמוניה במרכז. ההגמוניה והשליטה נמצאת במרכז וכאשר הפערים בין הפריפריה למרכז יצטמצמו גם ההגמוניה במרכז תרד. כמו בכל דבר בחיים, יש לזה יתרונות וחסרונות. מצד אחד להגמוניה במרכז יש אינטרס לצמצם את הפערים בכדי לרצות את התושבים. ברגע שהתושבים מרוצים - כולם מרוצים. אין הפגנות, אין תלונות ואין בעיות. ברגע שהפערים יצטמצמו אחוז התושבים בפריפריה יעלה בעקבות זאת שתושבי המרכז יעברו לגור בפריפריה. ככל שהביקוש לדיור במרכז ירד כך גם המחירים ירדו. יתרון משמעותי שגורם לתושבים להיות מרוצים. מהצד השני, ברגע שנצמצם את הפערים בין הפריפריה למרכז, כביכול ההגמוניה של המרכז ״תתחלק״ עם הפריפריה. במידה ויהיה שוויון בין הפריפריה למרכז, למרכז כבר לא יהיה את הכוח שיש לו על הפריפריה. איכות החיים תשתווה אחת לשניה בכל התחומים. כלכלה, בריאות, תעסוקה, תרבות. המרכז כבר לא יהיה ״ביתרון״ על הפריפריה. חסרון גדול להגמוניה במרכז. הם עם הכוח, הם ״השולטים״, למה להם לוותר על הכוח הזה?
ברור שתושבי הפריפריה יהיו בעד צמצום הפערים האלה, הרי הם הצד ״החלש״. צמצום הפערים בין הפריפריה למרכז יתרום רבות לאיכות החיים של התושבים בפריפריה. צמצום הפערים יביא לכך שתושבי הפריפריה ירגישו שהם חלק מההגמוניה, הם יקבלו שירותים של תרבות, חינוך ובריאות ברמה גבוהה ולא יאלצו לחפש שירותים אלו במקומות רחוקים מהם. גם מבחינת אפשרויות תעסוקה, יהיו להם מקורות פרנסה רבים יותר, דבר שיגרום באופן מיידי להישארות של חברה צעירים לבנות את חייהם בפריפריה ולאו דווקא במרכז. כיום צעירים רבים המשתחררים מן הצבא ומחפשים מקורות תעסוקה ולימודים גבוהים "בורחים" מהפריפריה ובוחרים להתפתח במקום שיכול לפתוח בפניהם אפשרויות מגוונות. גם מבחינה רגשית, כאשר תושבי הפריפריה ירגישו כי הם חלק מההגמוניה, שווים בין שווים, הרי שלא יעלה בהם הצורך לברוח למרכז כדיי להרגיש "תחושת שייכות". הם ירגישו בעלי ערך גם כאשר הם מתגוררים בפריפריה.
מנגד, תחרות מולידה חברה בריאה. מעמדיות בחברה היא חלק ממאפיינים של חברה. העובדה שיש לאן לשאוף ולאן להתקדם יוצרת תחרות בריאה ומאפרת לאנשים לפרוץ קדימה, להגשים את עצמם ולהתפתח. פערים בין מרכז לפריפריה משמרים את הייחודיות של אזור ואזור. ידוע כי בפריפריה תחושת הניכור קטנה יותר, אנשים משמרים קשרים אישיים וחברתיים. התחרות קטנה יותר וזה מביא לתחושת קהילתיות גבוהה יותר.